פסק-דין בתיק תא"מ 5171-11-11

הצדדים ביקשוני לנמק את פסק הדין שניתן על ידי היום במעמדם על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ולפיכך פסק הדין הקודם מבוטל בזה.

כבר עתה אציין עם זאת, כי קבלתי בקשתם באופן חריג, אלא שאין בכך בכדי לשנות מתוצאת פסק הדין המקורי, שכן נימוקים לחוד ותוצאה סופית לחוד, שהיא תוצר מסקנתי מהראיות שהונחו בפניי ועדותם של העדים מטעמם.

ככלל, גדר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלת האחריות לתאונה אשר התרחשה ביום 13.6.11 בצומת מעוקלת ומרומזרת לפני הירידה לכביש 4, כאשר הפניה שמאלה מובילה לעיר חדרה והפניה ימינה לעיר חיפה. לפי גרסת העד מטעם התובעת, כאשר עצר ברמזור אדום בנתיב השמאלי לכיוון חדרה, עמד אותה עת הנתבע 1 כשהוא נוהג באוטובוס של הנתבעת 2 בנתיב הימני של הצומת לפניה ימינה לחיפה. משהתחלף האור ברמזור לירוק, החל בפניה ימינה כשחלקו האחורי של האוטובוס פולש אל נתיב שמאל של הרכב בו נהג ופגע בו בדופן ימין.

גרסת הנתבעים לקרות הארוע נסמכת על עמדתו של הנתבע 1 ולפיה התאונה התרחשה בעת הפניה בכלל, כאשר האוטובוס פונה ימינה, או אז הבחין במראת האוטובוס השמאלית בנהג התובעת נכנס בצדו השמאלי של גלגל האוטובוס האחורי, כשהוא נוסע בנתיב שמאל. הנתבע 1 עצר את האוטובוס כאשר הבחין בהתנגשות שנגרמה כאמור לגרסתו ע"י הנתבעת 1, אלא שהעצירה לא מנעה את התאונה מאחר והנהג מטעם התובעת התנגש קודם לכן באוטובוס. 

הנה כי כן שתי גרסאות עמדו לנגד עיני בית-המשפט, זו של הנהג מטעם התובעת וזו של הנתבע 1.

הצדדים העידו היום בפניי ושטחו את גרסאותיהם במסגרת עדות ראשית ולאחר מכן בחקירה נגדית. ההבדל המהותי בין הגרסאות נוגע לשאלה מתי ארעה התאונה. בעוד שעל פי גרסת הנהג מטעם התובעת זו ארעה כאשר הרמזור התחלף לירוק והוא כבר התחיל בנסיעתו, בעוד שעל פי גרסת הנתבע 1 התאונה ארעה בעת הפניה בנתיב הנסיעה ולפני שהגיע לרמזור.

לפני בית-המשפט גם הוצגו תמונות של זירת הארוע. בהתאם לתמונות אלה ניתן לראות כי מדובר בעיקול יחסית חד וצר, באופן שלנוהגים באוטובוס או ברכב מסוג זה יש הכרח לבצע סיבוב רחב. הדבר מתיישב עם גרסת נהג האוטובוס לפיה הבחין ברכב התובעת באופן פתאומי בעודו מבצע את הסיבוב. נקודת ההבחנה חשובה לענייננו, שכן על פיה ניתן להבין כי הנהג לא ראה מבעוד מועד את רכב התובעת פולש אל נתיב נסיעתו, אלא טען כי כאשר הסתכל במראה השמאלית במהלך הפניה ימינה, ראה אותו מתקרב מאוד אל האוטובוס. לגרסתו, הוא נעלם מהמראה השמאלית ואז שמע את השפשוף של הפגיעה ונעצר. לא ניתן ללמוד מעדותו זו של נהג האוטובוס כי הנהג מטעם התובעת סטה אל נתיב נסיעתו. לדעתי, עצם עדותו לפיה התאונה התרחשה בעת העיקול, העובדה שהרכב נעלם מזוית העין של המראה השמאלית אך קודם לכן הופיע בה, ובשים לב לתוואי הדרך כאמור, יכולה להצביע ולתמוך בגרסת נהג התובעת דווקא על סטיה מנתיב בו נסע, ולא להיפך.

על כן, סבורני כי לנוכח עדותם של הצדדים ניתן להסיק כי האוטובוס אשר פנה ימינה, סטה ממסלולו אל נתיב הנסיעה השמאלי ויצר את האימפקט בו עסקינן. הדבר גם מתיישב עם תמונות הנזק של רכב התובעת לפיהן ניתן לחזות בשקע אחורי של צדו הימני של הרכב, אשר גולש אל עבר הדלת הימנית קדמית, היינו: תחילתו בשקע וסופו בשריטות עמוקות. מכאן שגם לפי גרסתו של הנתבע 1, אזי יש להשית עליו את האחריות לתאונה ומעברו השני של המתרס לנכות אשם של 15% על נהג התובעת מאחר ולהבנתי בהתאם לגרסה זו רכב התובעת נסע מאחורי האוטובוס ובשים לב לתוואי הדרך היה עליו לקחת בחשבון את ביצוע הפניה הרחבה ע"י האוטובוס אשר לפניו.

מכאן, שאף אם אקבל את גרסתו של הנתבע 1 לקרות הארוע התאונתי, או את גרסתו של הנהג מטעם התובעת, מסקנתי העקרונית הינה שהאוטובוס סטה בעת פניה אל נתיב נסיעתו של רכב התובעת, וגם לארוע התאונתי. עם זאת, סבורני כי יש להשית אשם תורם על נהג התובעת, מאחר ועליו היה לשקול נכונה יותר את זוית הפניה, כאשר לצידו אוטובוס הנוסע בנתיב מעוקל וחד, כפי שצוין במסגרת תיאור תוואי הדרך האמור לעיל.

הנה כי כן, אף אם אקבל את שתי גרסאות הצדדים כנכונות המה, הגם העובדה כי מדובר בגרסאות קוטביות, עדיין יש להטיל את האשם לקרות הארוע התאונתי על כתפי הנתבע 1 באופן מירבי ומשכך לא מצאתי מקום לסטות מהכרעתי המקורית בתיק זה היום.

בנסיבות אלו, הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 10,611 ש"ח צמוד מיום 23.8.11 בצירוף שכ"ט עורך דין בסך 1,200 ש"ח, אגרת בית-המשפט ששולמה בסך 355 ש"ח ושכר העד מטעם התובעת 350 ש"ח כפי שנפסק בדיון. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה כחוק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.